בשבוע שעבר יצא לי לשוחח עם כמה אנשים בנושא הזום והאם הוא "טוב" למופנמים או לא.

ומה שעניתי הוא שאין תשובה אחת לשאלה הזאת.  כלומר, עבור חלק מהאנשים המופנמים זה פתח הזדמנויות חדשות ואיפשר להם להביא את עצמם יותר לידי ביטוי ועבור אחרים, זה פשוט היווה המשך ישיר למה שקורה להם ב"סביבה הפיזית".

זה הזכיר לי ויכוח ישן שנכחתי בו לא מעט פעמים במסגרת עבודתי בתחום האד-טק :

 האם שימוש בטכנולוגיה בחינוך הוא טוב או לא ?

וגם שם התשובה שלי היתה תלוי.  תלוי האם הטכנולוגיה היא רק שיכפול של מציאות קיימת או האם השימוש שנעשה בה הוא שימוש כזה שמאפשר ערך מוסף,לדוגמא למידה מותאמת לצרכי הלומד האינדיבידואלי.

הרבה נכתב על הזום. החל מעד כמה שהוא כלי שלא מאפשר לקרוא את שפת הגוף ולפיכך מקשה על הקריאה של האנשים שאיתם אנחנו משוחחים ועד שהוא מחייב אותנו להביט בעצמינו. כמה המימד הבינאישי חסר בו ועוד ועוד.

יחד עם זאת, חשוב שנזכור שהזום הוא כלי וככזה השימוש שנעשה בו הוא בידינו.

לצד "החסרונות" במדיום הזה יש לו גם כמה יתרונות משמעותיים עבור אנשים מופנמים :

1. הזום צימצם את כמות ה small talks בתחילת ישיבה
2. הצ'אט מאפשר למופנמים לקחת חלק בשיח גם בצורה לא ורבלית
3. פגישות הזום הן יותר ענייניות ומאפשרות למקצועיות לתפוס מקום מרכזי בתוכם
4. הפגישות יותר תחומות בזמן ונוטות פחות להתארך מעבר לזמן שנקבע, דבר שגוזל פחות אנרגיה מאנשים מופנמים

כמו בכל דבר השאלה המרכזית היא "מה הסיפור שלנו" בנוגע לסיטואציה.  האם אנחנו בוחרים לראות את המדיום כמחסום ואז,באופן מודע או שלא במודע, אנחנו משכפלים את המציאות הפיזית שלנו או דווקא  אנחנו בוחרים לקחת את יתרונות המדיום כהזדמנות לצעוד צעד קדימה לעבר השגת מטרותינו.