הימים הראשונים של משבר הקורונה היו בגדר חלום שהתגשם עבור כל אותם אלו שמגדירים את עצמם יותר מופנמים ממוחצנים.  היכולת לעבוד מהבית, בלי צורך לנהל small talks והשקט שאנחנו כה זקוקים לו כמו אויר לנשימה הגיע.  יחד עם זאת, ככל שהתקופה הזאת מתארכת, אצל חלקינו, השקט הופך לעומס יתר – "עומס יתר של שקט".  לפני חודש ימים לא דמיינו שאפשר להגיע למצב הזה.  היינו יותר מודאגים מסיטואציות של עומס יתר של גירויים, רעש והצפה.

מה בעצם קורה במצב שבו יום אחרי יום אנחנו נמצאים בסביבה עם מינימום גירויים והשקט מציף אותנו מכל עבר ? למה השקט הזה יוצר מעמסה ?

השקט הזה מפעיל בעוצמה גבוהה יותר את מנגנון חשיבת היתר (overthinking) בו אנחנו כל-כך מורגלים.  אגב, מחקרים מצאו שבמוחם של אנשים מופנמים יש רמות גבוהות יותר של פעילות חשמלית מבמוחם של אנשים מוחצנים גם במצב של ביצוע פעילות מסוימת וגם במצב של מנוחה. חשיבת היתר כשהיא מתרחשת, גורמת לנו לאבד פוקוס וריכוז, מייצרת דאגה ומתח מיותר. ובמצב הנוכחי אף בעוצמה גבוהה יותר ממה שאנחנו בדרך-כלל מורגלים.

אז מה ניתן לעשות ? איך אפשר, באופן מכוון, להוריד את העוצמה ? איך אפשר לתת לעצמינו מנוחה מחשבתית ?

להכניס את חשיבת היתר ללו"ז

למרות שזה נשמע אבסורד, היכולת מצד אחד להכניס ללו"ז זמן שנגדיר אותו מראש שמיועד לחשיבת יתר ומצד שני היכולת להימנע מחשיבת יתר בשעות שלא הגדרנו אותם בלו"ז, היא קריטית.  חלונות הזמן שהגדרנו מאפשרים לנו למנן את חשיבת היתר שלנו כך שהיא לא תיצור עומס ותאפשר לנו בו זמנית לקדם משימות חשובות לנו.  זוהי מיומנות נלמדת וכמו כל מיומנות אנחנו הולכים ומשתפרים בה עם הזמן.

לכתוב את המחשבות שלנו

ברגע שאנחנו שמים על הכתב את כל הדאגות, המחשבות והרעיונות שעוברים לנו בראש, אנחנו יכולים "לעשות איתם עבודה" : אנחנו יכולים לסווג אותם לקטגוריות הבאות : שליטה – דברים שהם 100% בשליטתינו.  הסתגלות – דברים שהם 0% בשליטתינו.  השפעה – דברים שיש לנו יכולת להשפיע עליהם אפילו באופן מינורי.   ברגע שאנחנו מצליחים לקטלג את המחשבות, אנחנו יכולים להסיר את הדאגה מכל אותם הנושאים שאינם בשליטתינו.  עצם זה, מפנה לנו מקום לא מועט בראשינו.  בנוסף, אנחנו יכולים לבחור נושא אחד ולקבוע איך נטפל בו ומתי.

פרואקטיביות

לקבל החלטה כלשהי ולהתחיל לפעול בהתאם אליה, עדיפה ממצב בו לא מקבלים החלטה ומחכים בפסיביות לשינוי המצב.  כל עוד צפות במוחינו מחשבות, שלא עשינו איתם דבר, חשיבת היתר תהיה במלוא עוצמתה.  כמובן שהחלטות "גדולות" חשוב לפרק למשימות קטנות ולעשות צעד אחד בכל יום.

פעילות מרגיעה

האפשרות לדאוג לעצמינו דווקא בתקופות כאוטיות כמו אלו היא בעלת חשיבות רבה.  פעילויות כמו קריאה, הליכה, לשמוע מוסיקה או כל דבר אחר שמאפשר להתרכז לרגע אחד ב well being שלנו, בלי לחשוב, רק להיות ולהרגיש, הוא בעל ערך רב.

לדבר עם מישהו

נשמע כאילו מנוגד לדרך בה אנשים מופנמים פועלים אבל שיחה אחד על אחד עם מישהו שיש לנו קשר משמעותי איתו או מישהו שיכול לסייע לנו, יכולה לייצר מרחב נשימה.

אז איך אתם מייצרים לעצמם מנוחה מחשבתית ?