אנחנו חוזרים לשיגרה. שיגרה אחרת. זה נכון שאצל כל אחד מאיתנו היא באה לידי ביטוי באופן שונה מבחינה אישית ומבחינה מקצועית.  אבל בתוך כל השוני, יש משהו אחד שהוא זהה – השקט שאפיין את תקופת הקורונה הולך ותתמעט.  הורבאליות שוב תופסת את מקום השקט ואנחנו שוב מוצאים את עצמינו בתוך ציפיות המוכתבות מסטנדרטים של עולם מוחצן.  ואולי למצוא את השקט עכשיו, זאת משימה יותר קשה מבעבר.  תקופת הקורונה הייתה תקופה יחודית, בה לזמן מסוים, השקט של החוץ התמזג עם השקט של הפנים .  תקופה שבה הדיסונאנס שאנחנו מורגלים לחוות בין הפנים והחוץ, הלך וקטן.  וכעת אנחנו נדרשים למצוא איזון חדש שמבוסס בראש ובראשונה על הסכם מחודש שלנו עם עצמנו.  וכמו כל הסכם מטרתו לענות על שאלות המהות :

• מהם הגבולות שלנו ? האם יש לנו גבולות ביחס לכמה "זמן רעש" אנחנו יכולים להכיל מול כמה "זמן שקט" אנחנו צריכים במהלך היום ? ואם יש לנו, האם המינון של אחד מהם עלה ושל השני ירד במציאות החדשה ? מה בין הגבולות שלנו לאילוצי המציאות? כמה מקום אנחנו נותנים לצרכים של עצמינו וכמה לצרכי האחר ? מיהם האנשים שלוקחים חלק בעיצוב הגבולות של עצמינו ? האם הם השתנו בעקבות התקופה ?

• איך לתקשר לסביבה את מה שחשוב לי ? ברגע שהגבולות שלנו ברורים, חשוב שנמצא את האופן הנכון לתקשר את הצרכים שלנו לסביבה. זו נקודה מהותית כי במערכות היחסים שאנחנו מנהלים עם אנשים שונים, חשוב לנו להיות מובנים ובה בעת להבין את האחר.  חשוב לנו לא להיפגע ובה בעת חשוב לנו לא לפגוע.  לכן ,המפתח למציאת האיזון החדש לא יכול להישאר ביננו לבין עצמינו.  הוא צריך  למצוא את מקומו באמצעות דיאלוג כנה עם האחר.  מה חשוב לי לתקשר? מה חשוב לי לשמוע? מה יכול להיות "במשא ומתן" ומה לא?

• מה מטעין אותנו באנרגיה ? מה גורם לאנרגיה שלנו להתחדש במהלך היום ? מהם הפעולות ב"זמן השקט" שגורמות לנו להעלות חיוך על פנינו ? איזה סוג של סביבה מאפשרת לנו את הטענת האנרגיה ? איזה סוג של מיינדסט מאפשר לנו את האיזון הרצוי ? איזה סוג דיאלוג ביננו לבין עצמינו, חשוב שנאמץ כדי לאפשר לעצמינו את אותם רגעי שקט ?

• איך יוצרים הזדמנויות לשקט ? איך נכון לנו לדאוג להטמיע הרגלים מחודשים ? איך נכון לנו לדאוג לא לשכוח לקחת פסק זמן לעצמינו ? האם באמצעות ציון "זמן לעצמינו" ביומן ? האם באמצעות תזכורות על גבי לוח העבודה שלנו ? האם על-ידי פשוט סגירת דלת כסימן מוסכם לזמן בו אנחנו מבקשים שלא יפריעו לנו ?

המציאות החדשה, מאפשרת לנו לפתוח את ההסכם הישן שהיה לנו עם עצמינו ולכתוב אותו מחדש. לבנות לעצמינו שיגרה מיטיבה.  שיגרה שנמצאת בהלימה למי שאנחנו.  שיגרה שבה הגבולות שלנו הם גבולות שהם תוצר של דיאלוג קודם כל עם עצמינו ואחר-כך עם הסביבה. שיגרה עם איזונים חדשים ומתחדשים.  שיגרה שבה הסכמים נפתחים ומתחדשים כל תקופה כדי להבטיח את הגמישות הרצויה.