לפני כשבוע, התפרסמה כתבה ב xnet שגוללה את סיפור חיי המקצועיים או יותר נכון, שנגעה בתקרת הזכוכית בה מופנמים רבים נתקלים והיא הקידום לתפקידי ניהול.  לצד תגובות אוהדות לכתבה, תגובות של אנשים רבים שמצאו את עצמם ואת החוויה שלהם בכתבה, הייתה מגיבה אחת שטענה "שלא מדובר במופנמות אלא בחוסר כריזמה" ושיש לא מעט תפקידים שאנשים מופנמים יכולים לבצע שהם לא תפקידי פרונט כי כדי להניע עובדים, צריך להיות כריזמטי. אז בואו נדבר רגע על מופנמות, כריזמה ותפקידי ניהול.

כריזמה מוגדרת כתכונה המתארת אדם בעל קסם אישי, יכולת שכנוע וכישורי תקשורת בין-אישית מצוינים (ויקיפדיה).  קסם אישי זה בהחלט בונוס אבל הוא לא תנאי הכרחי למנהל טוב שיכול להניע את העובדים שלו ולהביא לתוצאות עסקיות. יתרה מכך, אם קסם אישי היה תנאי הכרחי לניהול, היינו בבעיה אמיתית של חוסר יכולת לאייש תפקידי ניהול.  המרכיבים האחרים בהגדרה : יכול שיכנוע וכישורי תקשורת בין אישית מצויינים הם בהחלט מיומנויות שמחזקים בהם אנשים מופנמים.  אחד מהחוזקות המשמעותיות של אנשים מופנמים היא היכולת לייצר קשרים משמעותיים גם עם העובדים שלהם וגם עם המנהלים שלהם. דבר שאגב ,הופך אותם למנהלים שמגיעים לתוצאות טוביות יותר מעמיתיהם המנהלים המוחצנים.   אלו הם האנשים שבזכות יכולת ההקשבה שלהם והיכולת לנהל שיחות שהם שיחות מהות, מייצרים קשרים נפלאים לאורך הזמן.  גם בנושא השכנוע, אנשים מופנמים לא נופלים מאנשים מוחצנים .  דווקא היכולת לשכנע ממקום של ידע, מהמקום של יכולת הסינתזה של נתונים ויכולת האבחנה המעולה, היא יתרון גדול שמדובר בניהול.

יש אפס קוראלציה בין אנשים שקטים, שהם בדרך כלל, אנשים מופנמים (יש שוני בין מופנמים וביישנים) וכישורי מנהיגות או היכולת להוביל אחריך צוות.(אגב, יש גם אפס קורלציה בין האנשים שצועקים בישיבה והרעיונות הכי טובים).  זה נכון ,שהתרבות המערבית היא תרבות מוחצנת באופייה.  וזה נכון לצערינו שלמרות ששיעור האנשים המופנמיים באוכלוסייה הוא בין שליש לחצי, תמצאו שרק 2% מהמנהלים הבכירים הם מנהלים מופנמים. אך תסכימו איתי שכדי להיות מנהיג ולהוביל, בנוסף ליכולת שיכנוע ותקשורת בין אישית מעולה צריך :

לדעת לבנות חזון

לייצר קשרים משמעותיים עם הצוות שלך ועם פרטנרים.

לייצר מוטיבציה לעשייה בקרב העובדים

אז, על היכולת ליצירת קשרים משמעותים כבר דיברנו.

כדי לבנות חזון, תסכימו איתי שצריך יכולת אנליזה מעולה, העמקה, יצירתיות ומסוגלות לתהליכי רפלקציה.  אלו הם אבני היסוד בבניית חזון. כל אלו הם חוזקות משמעותיות של אנשים מופנמים.

לגבי מוטיבציה, לרבים ישנה תמונה לא נכונה בראש על איך מניעים לפעולה או איך מייצרים מוטיבציה. בראש של רבים מאתנו עומדת תמונת ה Cheer leaders.אלה עם הפונפונים שצועקות שרות ורוקדות.  אבל, תסכימו איתי שלא באמת צריך להיכנס לתפקיד ה Cheer Leaders כדי להניע אנשים לפעולה.  מה שבאמת צריך זה :

להנהיג ממקום של דוגמה אישית

להנהיג ממקום של אותנטיות, מהמקום בו אתה נאמן לעצמך

להתחבר ולייצר חיבורים משמעותיים עם הצוות שלך

לגבי דוגמה אישית ומנהיגות ממקום אותנטי, ישנם מופנמים שעושים זאת נפלא כמו שיש מוחצנים שעושים זאת נהדר.  במקרה הזה, המופנמות כמו המוחצנות אינן מהוות יתרון או חסרון ודווקא היכולת לייצר קשרים משמעותיים היא חוזקה בולטת של אנשים מופנמים.

לומר שאנשים מופנמים לא צריכים להיות מנהלים או בתפקידי פרונט אחרים הינה אמירה שמחזקת את ההטייה שמושרשת בחברה ובעיקר בתרבויות המערב הנחשבות לתרבויות "מוחצנות".  אנשים מופנמים, בדיוק כמו אנשים מוחצנים יכולים למלא כל תפקיד.  אין תפקידים למופנמים ותפקידים למוחצנים.  הורגלנו לראות טיפוסי אישיות מסוימים בתפקידים מסוימים.  הורגלנו לחשוב שאדם כריזמטי הוא המודל למנהל מוצלח.  אין בזה אמת של ממש.  החובה שלנו כחברה היא לפתוח הזדמנויות לאחר ולא לצמצמם.