דנה, בת 42, הגיעה אלי לייעוץ וסיפרה לי על הבוס שלה שיום אחד פשוט שינה את התנהגותו מקצה לקצה כלפיה. בוקר אחד, הוא הגיע למשרד והטיח בה האשמות שצצו משום מקום ושאף לא היו נכונות. זה כבר כמה ימים שגם אין בינהם תקשורת. דנה לא הצליחה להבין מה קרה שם.  הרי הקשר בינהם היה קשר מצויין, שמושתת על אמון. היא שיתפה אותו גם בדברים אישיים.  היא עשתה כל מה שהוא ביקש ממנה. איך יכל היה לקרות דבר כזה?

הסיפור של דנה הוא סיפורם של לא מעט אנשים מופנמים ויש לו כמובן מספר הבטים. אחד מהם, הוא התופעה של "המופנם שמתאהב באנשים". לכאורה, אהבה היא דבר חיובי, משמח, רצוי אשר מייצר אצלינו קשת תחושות ורגשות חיוביים. אבל, כשהאהבה הזאת מתרחשת מול כל אדם וללא הבחנה, היא עלולה להביא אותנו לאכזבות, בילבול, תסכולים ואף במקרים קיצוניים אנחנו עלולים למצוא את עצמינו קורבן להתעללות נפשית.

אז מה בעצם קורה לאנשים מופנמים בקשרים בינאישיים? 

אנשים מופנמים, בדרך כלל, יהיו בעלי מספר קשרים חברתיים מצומצם יחסית בשל האנרגיה הנדרשת מהם לייצר ולשמר את הקשרים לאורך הזמן. לכן, הם מראש מגיעים לקשר עם הצפייה לפתח אותו לקשר משמעותי, עמוק ושימשך לטווח ארוך. זה יכול להיות עם חבר, קולגה או הבוס שלהם.

ואז, מתחיל תהליך התאהבות שמתבסס על מספר עקרונות:

אמון– אנשים מופנמים ברגע שעברו את השלב הראשוני של רכישת האמון, נוטים לתת אמון מלא בצד השני. האמון הזה הוא בדרך כלל ללא תנאים כלשהם לצד השני. הצפייה שלהם היא שגם הצד השני יתן אמון מלא בהם ולרוב הם בטוחים שאכן כך קורה ומופתעים כשזה לא כך. הנושא של אמון הוא מאוד מהותי עבור אנשים מופנמים. זהו אחד המרכיבים הכי חשובים עבורם כדי לפעול ולתפקד בצורה מיטבית בתוך המסגרות השונות. אפשר להגיד שזה אחד מהערכים הכי חשובים.  לכן, כמו שהם מצפים לקבל אמון מהסובבים אותם, הם נוטים גם לתת אותו לאחרים, לעיתים מהר מידי ובטוטאליות מוחלטת.

עומק הקשר– כבר הזכרתי קודם את העובדה שהקשרים שאנשים מופנמים מפתחים הם מראש בציפיה שיהיו קשרים משמעותיים ועמוקים. כדי שהעומק יווצר, נידרש שיתוף שיאפשר הכרות.  חשיפה של פרטים מתוך החיים האישיים. בעניין הזה, המופנמים נעים בטלטלה בין שמירה על פרטיותם לבין חשיפה רבה מידי של חייהם האישיים. לרוב, חסר איזון שיאפשר מצד אחד לייצר את הקשר ומצד שני, לשמור עליהם בתוכו.

"מותג פגום"– צריך לזכור שכשמופנמים גדלים בתוך תרבות מוחצנת, הם מקבלים לא מעט ביקורת במהלך הדרך על השקט שלהם והאופן בו הם מתנהלים בעיקר במקומות העבודה. זה גורם להם להתהלך בעולם בתחושה שהם "מותג פגום". ואז, כשהם פוגשים במישהו שלא מבקר את מופנמותם ומאמין בהם, זה יותר אצלם תחושה כאילו מצאו את "האחד". מאותו הרגע ולאורך הקשר, הם יעשו הכל כדי לרצות את הצד השני ולשמר את הקשר לאורך הזמן.

"כולם כמוני"– כולנו חושבים במידה מסוימת שהאחרים הם כמונו. אנחנו מרגישים שכולנו חלק מאותה תרבות ולכן אנו חולקים את אותם הערכים ומדברים את אותה שפה למרות שזה לא כך. מופנמים, נוטים להאמין שמה שהם לא יעשו לאחר, גם האחר לא יעשה להם וכשהמשוואה הזאת לא מתקיימת במציאות, היא יוצרת מפץ רגשי עמוק בתוכם.

מופנמים נשארים בשלב של "הקשר הרומנטי"– במערכות יחסים אנחנו מזהים ארבעה שלבים:

"השלב הרומנטי"

שלב מאבקי הכוח

שלב שיתוף פעולה

שלב ההדדיות

מופנמים נוטים להישאר ב"שלב הרומנטי" בו הכל טוב, יפה ומושלם. הם בדרך-כלל לא יגיעו לשלב מאבקי הכוח בשל הנטייה שלהם להימנע מסיכסוכים וקונפליקטים. כך, נוצר מצב שבו הסיכוי שלהם להגיע לקשר שיש בו שיתוף פעולה והדדיות הוא קטן יותר. 

הסיטואציה הזאת מייצרת מצב שבו הם עלולים להיות עיוורים למתרחש סביבם.

תהליך ההתאהבות מעמיד בפני המופנמים שלוש סכנות עקריות:

1. אובדן ההדדיות בקשר כתוצאה מחוסר יכולות להסתכל על עצמם "מבחוץ" ולבחון שאלות מהותיות כגון: עד כמה אני מצליח לבוא לידי ביטוי בקשר? האם יש בו "תן וקח"?
2. פיתוח תלות בצד השני כתוצאה מאהבה חסרת גבולות.
3. ויתור על חלק מזהותם כדי לרצות את הצד השני ועל-מנת שהקשר ימשך.

לסיכום, חשוב שכולם ישמרו על עצמם בתוך קשרים בינאישיים אבל כמופנמים חשוב שנעשה את זה אף יותר. המטרה היא לא להפסיק ולתת אמון באנשים. גם לא להפסיק להתאהב כשזה מתאים ונכון, אבל כן להיות מודעים שהנטיה הזאת קיימת בתוכנו. כדאי לנסות ולהאט קצת את הקצב כשאנחנו נמצאים במערכות יחסים. ההאטה תאפשר לנו לעצור, לנשום, לשאול את עצמינו שאלות ולבנות תשתית יציבה לקשרים הדדיים. בנוסף, כדאי לזכור שלא בכל אחד אנחנו צריכים להתאהב.  לפעמים, זה מספיק רק לחבב.