השבוע היתה לי פגישה בבית ספר חדש שהוקם לפני שלוש שנים. בעודי צועדת לכיוון חדר המנהל אני רואה שהקירות של הכיתות שפונים למסדרון הם שקופים. מיד בסיום הפגישה, הלכתי לחקור מה זה "הדבר הזה" ? מסתבר שזה טרנד שקיים מספר שנים.  הרעיון להקים בתי ספר שקופים הוא שילוב של חשיבה ארכיטקטונית חדשנית וחשיבה פדגוגית אחרת. הקונספט התגבש ביפן בהשראת בית הכלא השקוף שהוקם באוסטריה  (Justice Center Leoben)  .  מאוד מפתיע שמשם לקחו את ההשראה (או שלא….).

 המצדדים בקונספט הזה טוענים כי הקירות השקופים מזמנים התבוננות הדדית ללא הפרדה וללא חומות וחיבור בין אנשים.

לכאורה, רעיון יפה אבל לא מתאים לכולם ובמיוחד לא לילדים מופנמים.

הדבר הראשון שקפץ לי לראש הוא הדימיון ל Open Space שחלקינו התנסינו בהם.  משרד בו יושבים אנשים או ללא מחיצות בכלל או עם מחיצות מינימליות.  רבות נכתב בשיבחי ה open space והרעיון היה לקדם עבודת צוות ולאפשר תקשורת.  הקונספט פותח בגרמניה ב 1950. ה Open Space לא באמת מאפשר להשיג את המטרה לשמה הוא הוקם. האינטרקציות הבלתי פוסקות גורמות לרמות סטרס גבוהות, רמות נמוכות של ריכוז ופרודוקטיביות נמוכה.

  לאנשים מופנמים זאת סביבה שכמעט בלתי אפשרי לעבוד בה בגלל :

• הסחות דעת שמונעות מאנשים מופנמים להתעמק ולעבוד בצורה מקצועית
• אנשים מופנמים צריכים פרטיות. הם לא יכולים לתפקד ביעילות שכל הזמן "מסתכלים עליך/מקשיבים לכל שיחה שלך. כשזה קורה יום אחר יום זה מרוקן את סוללת האנרגיה של אנשים מופנמים
• אין שקט ולכן גם אי אפשר להיטען באנרגיות
• פגיעה ביצרתיות – אנחנו מאמינים שיצרתיות מגיעה משיתוף פעולה בין אנשים כי "טובים השניים מן האחד" אבל מה שאנחנו לא לוקחים בחשבון זה שאנשים מופנמים לפני שהם משתפים במחשבותיהם צריכים זמן עם עצמם לחשוב ולעבד את הנתונים.  ההפך ממוחצנים.  Open Space  מקשה מאוד על זמן העיבוד שכל כך נדרש לאנשים מופנמים
• המבנה של ה Open Space  לא מאפשר פיתוח קשרים משמעותיים, מה שמופנמים מחפשים וטובים בו.

אז אם כבר ישנן תובנות בנושא ה Open Space למה אנחנו בונים כיתות עם קירות שקופים ? הרי זה יוביל להסחות דעת, ירידה בריכוז, השגים נמוכים יותר ופחות הזדמנויות ליצרתיות.

הדבר השני הוא אובדן הפרטיות.  אובדן שאנחנו חווים אותו בכל תחום בחיינו.  אנחנו חיים ברשתות החברתיות ואנחנו חושפים וחשופים.  גוגל כבר מזמן יודע עלינו כמעט הכל.  אז אם כך, למה אנחנו צריכים לעודד את אובדן הפרטיות בין כותלי בית הספר ? מה הרווח שבדבר ? זה נכון שמופנמים זקוקים לפרטיות הזאת כמו אויר לנשימה אבל אני תוהה מה הרווח שמקבלים ילדים מוחצנים מחשיפה של עצמם והתבוננות באחר שחושף את עצמו ?

בעידן המוחצן בו אנחנו חיים, הילדים המופנמים הם פעמים רבות שקופים.  לא רואים אותם.  ואני תוהה עם עצמי האם הקירות השקופים הם אלו שיאפשרו לילדים המופנמים להראות או שמא דווקא מעצם השקיפות הם יבלעו עוד יותר בתוך ההוויה הבית ספרית המוחצנת ?