ישנן הגדרות שונות למופנמות. ההגדרה שבשנים האחרונות הפכה למקובלת היא הגדרתה של סוזן קיין שמתייחסת למופנמות ומוחצנות במונחי העדפה לסביבות עם רמות גירויים שונות ולאופן בו אדם ניטען באנרגיה.
כלומר, אנשים מופנמים כדי להיטען באנרגיה, זקוקים לסביבה שקטה בעוד שאנשים מוחצנים זקוקים לסביבה עם גירויים לדוגמא אינטרקציה חברתית כדי להיטען באותה אנרגיה. אדם מופנם, כשהוא מרגיש שהוא צריך להיטען באנרגיה, ילך למקום שקט בו הוא יכול להיות עם עצמו או עם מספר מצומצם של אנשים בעוד שאדם מוחצן ילך לפגוש חברים או יצא
נעים מאוד אני קרן רובל ואני מופנמת. החלטתי לומר זאת בגאווה. זה כמובן לקח לא מעט זמן להגיע לרגע הזה, אפשר לומר שזה מסע חיים.
מסע שהיה הרבה פעמים כאוטי בראש שלי. מלא “downs” ומעט “ups”. מסע של החלטות אמיצות ובעיקר בעיקר דיאלוג מתמשך ביני לבין המופנמות שלי. מסע שעבר בין ארגונים שונים (עסקיים ושאינם עסקיים, לוקאליים וגלובליים), בדרג ניהולי ושאינו ניהולי, בתפקידים שונים (יעוץ, מכירות, הדרכה, ניהול לקוח ). מסע שבו עברו אנשים שונים.
ליווי אישי בתהליכי שינוי ופיתוח קריירה של אנשים מופנמים
פיצוח משותף של אתגרים איתם מתמודדים אנשים מופנמים בעולם העבודה
ליצור מהלכים אסטרטגיים לצמיחה עסקית של הארגון באמצעות מינוף החוזקות של העובדים המופנמים (השקטים)
כולנו קמים בבוקר, מתלבשים, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים ליום העבודה. במהלך יום העבודה אנחנו עושים אינספור משימות, נמצאים בסביבות שונות, עם אנשים שונים ובסוף היום חוזרים הביתה בתקווה שעם תחושת סיפוק. אבל פעמים רבות, עובדים מופנמים חוזרים הביתה כשבראשם מתרוצצות שאלות רבות : האם עמדתי
בשנים האחרונות אנחנו עדים יותר ויותר לשיח ציבורי וארגוני המתמקד בחשיבות של גיוס, קידום ומילוי תפקידי ניהול על-ידי נשים במטרה ליצור ארגונים שוויונים הנותנים לקולות שונים לבוא לידי ביטוי, להביא את הערך היחודי שלהם ולהשפיע על תהליכי קבלת החלטות. עדיין הנתונים אינם משביעי רצון. יש
אנחנו חוזרים לשיגרה. שיגרה אחרת. זה נכון שאצל כל אחד מאיתנו היא באה לידי ביטוי באופן שונה מבחינה אישית ומבחינה מקצועית. אבל בתוך כל השוני, יש משהו אחד שהוא זהה – השקט שאפיין את תקופת הקורונה הולך ותתמעט. הורבאליות שוב תופסת את מקום השקט ואנחנו