אז זהו, החלטתי "לעשות את זה".  החלטתי לומר בגאווה : "נעים מאוד, אני קרן ואני מופנמת".  והחלטתי לעשות את זה כאן במרחב החדש שלי, הבלוג שלי, כאן מול כולם.

זה כמובן לקח לא מעט זמן להגיע לרגע הזה, אפשר לומר שזה מסע חיים (ואני בת 45 למי שרוצה לחשב את מספר שנות המסע שלי  )

מסע שהיה הרבה פעמים כאוטי בראש שלי.  מלא “downs”   ומעט “ups”   .  מסע של החלטות אמיצות ובעיקר בעיקר דיאלוג מתמשך ביני לבין המופנמות שלי.  לקח זמן עד שהתיידדנו ואפילו התאהבנו ובנינו זוגיות אמיצה. והעולם המוחצן גם הוא קפץ מידי פעם לביקור..

המסע הזה לא הסתיים והוא גם לא יסתיים לעולם.  אני עדיין הולכת בשבילים שבהם מידי פעם צצים מכשולים ולפעמים אני גם קופצת משביל לשביל אבל משהו כן השתנה במסע הזה : צבעי הנוף הפכו מקודרים לבהירים והאנשים שצועדים איתי בשביל השתנו.  היום הם אותם אלו שאני בוחרת לקחת למסע והם לא אותם אלו שבעבר נכנסו לשם בלי הזמנה.

הפעם אני בוחרת להזמין אתכם לפתוח את אלבום המסע שלי, שבו תראו תמונות, רגעים מחיי כמופנמת, ותוכלו לקרוא קצת על המחשבות, ההתלבטויות, ההחלטות והרגשות שהתלוו לכל תחנה כזאת בחיי.

אולי תצליחו למצוא דמיון בין התמונות שלי לתמונות שלכם ואולי התמונות שלי לגמרי שונות משלכם, וזה בסדר.  מה שחשוב זה שפשוט לכמה דקות תהיו שם איתי ותצליחו לראות אותי.

שלכם,

קרן